על השל

הרב פרופסור אברהם יהושע השל נולד בשנת תרס"ז. הוא היה בן למשפחה חסידית וצאצא של הבעש"ט. השל היה הצעיר מבין שישה ילדים ובגיל 10 התייתם מאביו. דודו לקח אותו בחסותו, ובגיל 15 קיבל הסמכה לרבנות מהרב מנחם זמבה. דרכו של השל בעולם החסידי הייתה מובטחת. עתיד מזהיר ציפה לו כרבי, עם שידוך מוצלח כבר מסודר לו.
בעקבות משבר אישי החליט השל שדרך זו אינה מתאימה לו. את לימודיו התיכוניים סיים בוילנה ובגיל 20 נרשם ללימודי פילוסופיה, תולדות האמנות ופילולוגיה שמית (לימוד טקסטים) באוניברסיטת ברלין.
אולם עליית הנאצים לשלטון ערערה את ציפיותיו של השל מהמערב, והוא הבין שאין די באתיקה של העולם המערבי כדי לאזן את כוחו הטכנולוגי. הוא החליט להפוך לסוג חדש של פילוסוף יהודי: לא הוגה דעות שפונה רק ליהודים, אלא נביא בשער העבודה כדי לגבש תביעה מוסרית לכל אדם בעולם לאור מקורות היהדות. בסוף אוקטובר 1938 הוא נעצר על ידי הנאצים וגורש לפולין. כחודש וחצי לפני פרוץ המלחמה הוא הצליח לצאת מפולין ללונדון בזכות אשרה אמריקאית, שהושגה עבורו על ידי התנועה הרפורמית, ובמארס 1940 הגיע לארצות הברית. השל החל את דרכו בהיברו יוניון קולג' - מכון ללימודי יהדות מטעם התנועה הרפורמית בסינסינטי, אוהיו. בשנת 1945 עבר ללמד בבית המדרש לרבני התנועה הקונסרבטיבית - JTS. שם היה השל פרופסור ומילא תפקיד זה עד מותו, בו הכשיר תלמידים רבים.
ב-1946 נישא לסילביה שטראוס ונולדה להם בת אחת, סוזנה השל, שהייתה חוקרת יהדות, פרסמה מחדש את כתבי אביה וכיום היא פרופסור להיסטוריה.
השל היה פעיל ועסק רבות בנושא מדינת ישראל. בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, במהלך ביקורו בישראל ראה את הכותל ואת ירושלים ואלה היוו עבורו השראה גדולה לניסוח ציונות רוחנית.